חג שבועות – חלק א'

אני יודעת, אני יודעת, חג השבועות עבר חלף לו, אבל מה לעשות שהוא זלג ישירות לתוך אותה תקופה שנואה הידועה בשמה הסדיסטי "חופשת סמסטר". איזה חופש ואיזה בטיח. לשמחתי, או לא כל כך לשמחתי, מדובר בפעם האחרונה בהחלט שאצטרך לקחת חלק פעיל בעינוי הנפשות הזה. אכן כן, אחרי שלוש שנים התואר שלי מגיע לקיצו. ובתשובה לכל הפולניות אי שם, וכפי שידוע לכל מי שעוקב אחר המתרחש כאן: אין לי מושג מה אני הולכת לעשות אחרי התואר. כנראה אנסה להתפרנס, כמו כולם.  

בקיצור, חג השבועות הוא תמיד שמחה גדולה עבורנו. הנשמה החקלאית מתעוררת למראה הפירות המבשילים על העצים, והקיבה חובבת הגבינות מתרגשת לקראת הארוחה המתקרבת. הפעם מכיוון שהחג נפל בדיוק שתי דקות לפני סוף הסמסטר היה מדובר בחגיגה כפולה, הרי לא כל יום מסיימים תואר ראשון, או לפחות את הנוכחות בשיעורים. (יש עוד כמה שלבים עד השגת התואר הנכסף, ביניהם עבודה סמינריונית, אבל לא מדברים על זה…)

לצערנו, כמו בשנה שעברה, הסמיכות לתקופת הבחינות לא איפשרה לנו להגיע לחגיגות בקיבוץ, אז רשף ואני החלטנו לדבוק בנוהל משנה שעברה, ולקרוא לזה "מסורת". שנתיים ברצף נראה לנו כמו תוקף מספק. בערב החג הכנו ארוחה חגיגית מרובת מנות קטנטנות שאחלוק איתכם כאן, ולמחרת ערכנו פיקניק בשכונת ימין משה המדהימה ועל כך ארחיב בפוסט הבא.

התחלנו עם קובה גבינות על בסיס גבינת עיזים ומילויים שונים: זיתים, עגבניות מיובשות ועשבי תיבול-שום. השתי מליות הראשונות היו מאוד טעימות, השלישית הייתה מדהימה. המעטפת עצמה הייתה לא רעה, אבל דורשת עוד עבודה. מה לעשות שאני חכמולוגית ובפעם הראשונה בחיים שלי שאני מכינה קובה אני ישר עושה עם זה מה שבא לי במקום לדבוק במתכונים תקניים (להלן עם בשר), מה גם שאני ושמן עמוק ממש לא הולכים יחדיו (אוי, הצרבת) ולכן הם נאפו בתנור. ניסיתי ללכת לפי המתכון הזה ל"בצק בורגול לקובה מטוגנת" (מינוס התבלינים), לא משנה כמה לשתי את הדבר הזה בצק לא יצא ממנו, והייתי צריכה להוסיף הר של קמח שזה ידבק. אם יש כאן מומחי קובה שרוצים לתרום מניסיונם טיפים להכנת בצק קובה אידיאלי, אני אשמח לשמוע.

המשכנו בסלט קטן ומרענן, קצת חסה, קצת רוקט, משמש, בצל סגול וגבינת גורגונזולה, שמן זית-מיץ לימון-מלח. תענוג. עם פרוסת לחם טובה זה יכול להיות יופי של ארוחת ערב זריזה.

למנה השלישית השם פשטידה יהיה נורא מעליב. פשטידה בראש שלי זה תמיד משהו מימי ותפל כזה. כאן מדובר במאפה ריקוטה של המומחים, שהוא פשוט פנומנלי. הוא פורסם בהארץ לפני שנתיים ומאז אני מכינה אותו בכל הזדמנות. מה שהופך אותו מטעים למדהים זה ריקוטה טריה ביתית שתמיד עולה בעשרות מונים על המקבילה התעשייתית. כל איטלקי מצוי יסביר לכם שמה שהופך ריקוטה לטובה זה אך ורק הטריות. יש את המתכון של מאיה שעובד מצויין. אני תמיד שוכחת לקנות ריווין, אז אני פשוט מבשלת שני ליטר חלב 3% עם מיץ מלימון וחצי (בלי גרעינים בבקשה), בסיר עם תחתית עבה תוך כדי בחישה מתמדת עם כף עץ, במשך 15-20, עד שמוצקי החלב נפרדים ומתגבשים לכדי גבן, שופכת את תכולת הסיר למסננת המרופדת במגבת מטבח דקה (מהסוג החלק, לא השעיר), מניחה לזה לטפטף במשך חצי שעה ויש כ-300 ג' ריקוטה מעולה. זה מספיק להכין שליש מהתמתכון של המומחים, המתרגם לשלוש מנות אישיות ברינגים בקוטר 8 ס"מ. חשבתי להשאיר את השלישי לפיקניק שהיה למחרת, בזמן שהכנתי את המנה הבאה, מישהו, דאג להעלים את המאפה השלישי.  

בהשראת "המחותנים" המרוקאים: שתי ברבוניות שפתחתי לצורת פרפר (לגמרי אפשר לבקש מהמוכר דגים לעשות את זה) עם מלית של עשבי תיבול קצוצים דק, אגוזי מלך גרוסים, מלח-פלפל-מעט שמן זית. טיגון זריז של בערך שלוש דקות מכל צד במחבת חמה מאוד עם מעט שמן זית . הלך נפלא עם יוגורט עיזים מתובל בשום כתוש ופלפל שחור. ליד, ניצלתי את עלי הגפן הראשונים של העונה להכין ממולאים, מבטיחה לפרסם מתכון בהמשך.

מנת הסיום, שהיוותה מעין מעבר בין הארוחה לקינוח, אפרסק צלוי עם גבינת סנט מור , דבש, טימין ופלפל שחור. לנועזים מבינינו זה יכול להיות קינוח מדהים, סתם ככה. מחממים תנור ל-220 מעלות. חוצים אפרסק בשל (לבן או צהוב, אני מעדיפה את הצהובים) צולים על מגש מרופד בנייר אפייה במשך 10-15 דקות עד שהאפרסק מתחיל להתרכך ולהגיר נוזלים, אבל לא נהיה עיסה. מוציאים את האפרסק מניחים פרוסה נדיבה של גבינה חצי-רכה בשלה (השתמשתי בסנט מור שאפשר למצוא בכל מעדנייה אבל גם קמבבר או ברי יתאימו מאוד), מחזירים לתנור ל2-3 דקות רק עד שהגבינה מתחילה להתמוסס. מוציאים מהתנור מפזרים פלפל שחור גרוס טרי, כמה עלי טימין עדינים, מזלפים חצי כפית דבש ומתענגים.

לא יכולתי לעצור באפרסקים, כמה שזה היה טעים, וזה היה טעים, מאוד.

עוגת גבינה.

אני יכולה להפגיז בסופרלטיבים, לחלוק זכרונות ילדות, או סתם להתמוגג. אבל אני לא מתכוונת לעשות את זה.

עוגת גבינה.

יש סיבה למה אין תפריט של מסעדה/בית קפה בלי איזשהי ווארציה על הנושא. למה?

עוגת גבינה.

אחרי עשרות ניסיונות הגעתי למסקנה אחת: שזה מגיע לעוגת גבינה יש קשר ישיר בין רמת פשטות ההכנה לבין הצלחתה. ככל שמבקשים יותר שלבים מופרכים כגון הפרדת ביצים, קיפול קצפים, שמונה סוגים של גבינות ושאר ירקות העוגה תתפרק, תסדק, תיפול או סתם לא תהיה משהו.

את העוגה של מאיה הכנתי המון פעמים בארבע שנים האחרונות. אין אדם שאמר שהוא שונא עוגות גבינה באופן כללי, או אפויות בפרט, שלא התנצל אחרי שהוא טעם אותה.

במהלך השנים, בגלל שאני נודניקית בלתי נסבלת שחייבת להתאים הכל לטעמה האישי, היו כמו טרנספורמציות עד שהגעתי השנה לגירסה הסופית בהחלט, בעיקר ויתרתי על הבצק כי הוא תמיד מיותר בעיני. רשף לא סיפר, אבל אני ראיתי מה הוא כתב.  

חומרים לתבנית בקוטר 22 ס"מ:

לעוגה:

500 ג' גבינה לבנה 5%

250 ג' גבינת שמנת (או לצמצם לילה במסננת מרופדת במגבת גביע 200ג' של שמנת חמוצה 15% עם גביע 200 ג' של כל יוגורט פשוט שתרצו – יוצא יותר טעים בעיני מגבינת שמנת סטנטדרטית וגם יותר זול)

חצי כוס סוכר + כף אחת (120 ג') 

גרידה מלימון שלם

2 ביצים

3 כפות קונפלור

לציפוי:

צנצנת דובדבנים משומרים

כף קורנפלור לכל כוס נוזל (הסברים בהמשך)

מעט יין אדום, על מנת להשלים לשתי כוסות נוזל

מחממים תנור ל-180 מעלות. מרתיחים קומקום מלא במים.

מערבבים בקערה את כל החומרים של העוגה עם מטרפה בעדינות כדי לוודא שהכל מתערבב באופן אחיד, אבל בלי להכניס אוויר לעוגה. מוזגים את התערובת לתבנית אפייה מרופדת בנייר אפייה. אם התבנית שלכם קצת מצ'וקמקת ויש לדברים נטייה לדלוף, ממולץ לעטוף אותה מבחוץ בנייר כסף, חבל לנקות אחר כך את התנור. דופקים את התבנית מספר פעמים בשיש על מנת לשחרר בועות אוויר שנכלאו בתערובת, הדבר יוצר מרקם אחיד יותר ומצמצם סכנת נפילה של העוגה. 

בתחתית התנור מניחים תבנית חסינת חום, מוזגים לתוכה את המים הרותחים. מכניסים את העוגה למרכז התנור התנור ואופים במשך 40-45 דקות, הצדדים צריכים להיראות יציבים והמרכז מעט רוטט. (הוא מתייצב אחר כך בקירור)

כאשר העוגה נראית מוכנה מכבים את התנור, פותחים את הדלת חלקית ומחכים 10-15 דקות שהטמפרטורה תתאזן מעט. המעבר המהיר מחום לקור מפיל את העוגה ויוצר סדקים.

בזמן שהעוגה נאפת מכינים את הציפוי. מסננים את כל הנוזל שבהם שורים הדובדבנים לקנקן מדידה. לי יצא קצת יותר מכוס וחצי. בסיר קטן הוספתי חצי כוס יין אדום להשלים לשתי כוסות נוזל, הבאתי לרתיחה וצמצמתי מעט את היין. מוסיפים כוס מנוזל הדובדבנים לסיר ומביאים לסף רתיחה. בנוזל שנותר בקנקן טורפים את שתי כפות הקורנפלור בעזרת מזלג על מנת לוודא שהתמוסס לחלוטין. כאשר הנוזלים בסיר על סף רתיחה מוסיפים את מה שנותר בקנקן, מרגע זה בוחשים נמרצות ללא הפסקה בעזרת כף מעץ עד הנוזל יסמיך, הדבר יקרה כאשר הוא יגיע לרתיחה. כדאי אחרי הרתיחה כדאי להמשיך לבחוש עוד כמה רגעים, הבישול ממוסס את הקונפלור וכך לא נותר טעם לוואי.

אחרי שמוציאים את העוגה מהתנור מפזרים את הדובדבנים באופן שווה, רצוי למשש אותם קצת כדאי לוודא שלא נותרו גלעינים, מוזגים את הנוזל הסמיך אחרי שהתקרר מעט. מכסים בניילון נצמד ומקררים לפחות ארבע שעות. בתאבון!

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, מתוקים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על חג שבועות – חלק א'

  1. נופר הגיב:

    וכל זה רק חלק א'??
    נ.ב – האפרסק עם הגבינה… מדהים!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s